אין ספק שהחשיבות של עמדת הרץ ירדה באופן משמעותי יותר מכל עמדה אחרת. על הנושא הזה אפשר לדבר ללא הרף, וזהו אולי האפקט הגדול ביותר של הנטייה המתמשכת של הליגה לכיוון המסירה. למרות זאת, עמדת הרץ היא עדיין מעניינת לצפייה ויש לכך כמה סיבות. יותר ויותר רצים מפתחים יכולות תפיסה ומייצרים יארדים ביותר מדרך אחת; כמה משחקני הפוטבול המלהיבים ביותר עדיין משחקים כרצים; וכמובן, משחק הריצה עדיין לא מת. לא חסרים רצים מצוינים בליגה שיודעים לספק היילייטס באופן קבוע, ולא חסרות להם הזדמנויות לעשות זאת.
לפני שנתחיל, נזכיר את הבסיס שכדאי לדעת:

• בתהליך השתתפו שלושה מדרגים: כותב הפוסטים, יאן מלניקוב; חבר צוות "הופס פוטבול", שחר דלאל; ותורם אורח, איתו אבידן. צפו לראות שלוש השקפות שונות לחלוטין באות לידי ביטוי במהלך פרסום הדירוגים.
• כל אחד דירג את 15 המצטיינים שלו לעונת 2019 בכל עמדה, והדירוג שיפורסם הוא תוצאה של שקלול בין כל השלושה. מעל 20 שחקנים קיבלו דירוג כמעט בכל עמדה. אנחנו נתמקד אמנם בטופ 10, אבל כמובן נזכיר את כולם – כולל פירוט מלא של הדירוגים של כולם בכל פוסט.
• על מנת לקבוע עמדות "שנויות במחלקות", נבדקו תרשימי העומק של קבוצות הליגה. משמע, שחקן שמופיע כליינבאקר חיצוני בקבוצה שמשחקת במערך בסיס 3-4 נרשם לצורך הדירוג כמגן קצה (לדוגמה: וון מילר, טי. ג'יי וואט, קאליל מאק). שחקנים בעמדת הדיפנסיב אנד נרשמו כמגני קצה אם המערך הבסיסי הוא 4-3 (לדוגמה: קלאייס קמפבל, קמרון ג'ורדן), וכשחקני קו פנימי אם המערך הבסיסי הוא 3-4 (לדוגמה: ג'יי. ג'יי וואט, אהרון דונלד).
• נאמר זאת כעת בפירוש: הדירוג מתייחס לעונת 2019 בלבד. מכאן, כמובן, שחקנים שפרשו לאחר עונת 2019 עדיין יופיעו בדירוג, ושחקנים שחזרו מפרישה אחריה לא יופיעו.

ראויים לאזכור:
מקום 21: דווין סינגלטרי (בפאלו) וקייל יושצ'ק (סן פרנסיסקו)
מקום 19: ג'יימס ווייט (ניו אינגלנד) ולנארד פורנט (ג'קסונוויל)
מקום 18: טוני פולארד (דאלאס)
מקום 17: ראהים מוסטרט (סן פרנסיסקו)
מקום 16: לביון בל (ניו יורק ג'טס)
מקום 15: ג'ו מיקסון (סינסינטי)
מקום 13: פיליפ לינדזי (דנבר) וג'יימס קונר (פיטסבורג)
מקום 12: מארק אינגרם (בולטימור)
מקום 11: סייקוואן בארקלי (ניו יורק ג'איינטס)

מקום 10: אלווין קמארה, ניו אורלינס
קמארה הוא חבר במחזור הדראפט הגדול של הסיינטס מ-2017, והפך תוך כמה חודשים משחקן שלא ברור למה הגיע לחלק חשוב מהתקפת המסירה של ניו אורלינס. לצערם של הסיינטס, פציעות הגבילו את התפוקה שלו בשנה השלישית, שהתבררה כחלשה ביותר שלו עד כה. בכל אחת משלושת השנים הראשונות שלו בקריירה תפס קמארה 81 כדורים, אך העונה הוא תפס את רובם המכריע מאחורי קו ההתנגשות – מה שהתבטא גם ביארדים הכוללים (533, לעומת 709 בעונה שעברה ו-826 בעונה שלפניה). קמארה מגיע כעת לשנת חוזה, ואם ברצונו להרוויח בליגה שלא ממהרת לשלם לרצים שלה – הוא חייב קודם כל להגיע בריא ומוכן.

מקום 9: ג'וש ג'ייקובס, לאס וגאס
"הגריינדרים של גרודן" הסעירו את הליגה לכמה שבועות קצרים ואף היו מועמדים מובילים לפלייאוף, אך בסופו של דבר לא הצליחו לשמור על רמה קבוצתית גבוהה. השחקן שכן שמר על רמה גבוהה יותר מכל אחד היה הרוקי מהסיבוב הראשון, ג'וש ג'ייקובס – שיצא כמצטיין מועידת הרצים של אלבמה בעזרת האקספלסיביות והקשיחות שלו. את התכונות האלה הוא הביא איתו גם לעונה האחרונה של הריידרס באוקלנד, ועם שיפור ניכר ביכולות התפיסה שלו, הוא יוביל את הבקפילד של הריידרס לעוד כמה שנים טובות.

מקום 8: כריס קארסון, סיאטל
אין הרבה שוברי תיקולים טובים יותר מכריס קארסון, ואין הרבה רצים שמקבלים יותר הזדמנויות לעשות זאת מכריס קארסון. קבוצתו סיאטל מאוד אוהבת להריץ את הכדור, ויחד עם תוספת הזדמנויות במשחק המסירה, קארסון הראה את מירב יכולתו עד שנפצע במשחק הלפני אחרון של העונה. בחירת הסיבוב השביעי מאוקלהומה סטייט בדראפט 2017 השתלט על תפקיד הפותח גם כשקיבל תחרות מהסיבוב הראשון בדראפט הבא, והוא צפוי להמשיך לקבל את הכדור מראסל ווילסון גם בעונת החוזה שלו, 2020.

מקום 7: אהרון ג'ונס, גרין ביי פאקרס
חלקו של ג'ונס בהתקפה של גרין ביי הלך וגדל מאז שנבחר בסיבוב החמישי של דראפט 2017. הוא הוכיח את עצמו כאחד השחקנים הדינמים בליגה עוד בדרכו לתהילה, אך העונה לא רק אוהדי גרין ביי זכו לחזות באהרון ג'ונס במלוא הדרו. מספר 33 בירוק-צהוב של האורזים הוביל את הליגה עם 19 ט"ד כוללים, תוך שהוא פותח לראשונה בקריירה בכל 16 המשחקים וממשיך לשפר את המספרים שלו בכל קטגוריה. ג'ונס יעניק לצוות המקצועי של גרין ביי התלבטות קשה לגבי החוזה הבא שלו, אם יצליח להמשיך את מגמת העלייה הזו.

מקום 6: אוסטין אקלר, ל.א צ'ארג'רס
רבים רואים באוסטין אקלר מועמד לעונת פריצה ב-2020. אחרים יגידו שכבר ב-2019 הוא עשה את הפריצה הגדולה שלו. עם ההיעדרות שכפה על עצמו מלווין גורדון, אקלר זכה בתפקיד רחב יותר בהתקפה של הצ'ארג'רס ושבר שיאי קריירה בכל קטגוריה סטטיסטית אפשרית – כולל 92 תפיסות ל-993 יארד, יותר מכל רץ אחר למעט כריסטיאן מקאפרי. עם קווטרבק רוקי שצפוי לפתוח במדי הצ'ארג'רס במסגרת המעבר שלהם לאצטדיון החדש, לא יהיה מגוחך אם גם אקלר יחלוף על פני 100 תפיסות ו-1000 יארד בעונה הבאה.

מקום 5: אזיקיאל אליוט, דאלאס
את בעיית החוזה של אליוט פתר ג'רי ג'ונס בדרך הסטריאוטיפית – זרק עליה כסף. אליוט הגיב לחוזה החדש בעוד עונה של עבודה קשה, כשרק כריסטיאן מקאפרי נגע בכדור יותר פעמים ממנו (403 מול 355). על הערך של היארדים שצבר אפשר להתווכח אינסוף, וכך גם על תפקידו בכישלון של קבוצתו להגיע לפלייאוף. אבל עובדה אחת לא תשתנה: זיק אליוט הוא שחקן פוטבול מצוין, והחל מתחילת עונת 2019, הוא גם שחקן פוטבול עשיר.

מקום 4: דלווין קוק, מינסוטה
בעונתו השלישית בליגה הצליח קוק סוף סוף להתגבר על הפציעות שלו ולהתחיל לעבוד לכיוון הצדקת בחירת הסיבוב השני שמינסוטה השתמשה בה תמורתו. קוק נגע בכדור יותר מכל שחקן אחר באחת ההתקפות הטובות בליגה, והיה לאחד השחקנים המלהיבים ביותר בפוטבול בעונה שחלפה. מינסוטה צפויה להמשיך לבנות עליו לכל צרכי הריצה שלה (וגם לחלק מצרכי המסירה), ולקוות שימיו כשחקן פציע שלא מצליח לעלות למגרש עברו וחלפו להם.

מקום 3: דריק הנרי, טנסי
מי ידע שכל מה שצריך כדי לשחרר את החיה שהיא זוכה ההייזמן דריק הנרי, הוא בסך הכל ראיין טנהיל? מאז ההחלפה של מריוטה בטנהיל, דריק הנרי החל להראות את יכולתו במלואה. הגודל והעוצמות שלו הביאו אותו לטנסי בסיבוב השני של דראפט 2016, אך רק בשנתו הרביעית בליגה הפך הנרי רשמית לאחד הרצים הטובים ביותר בה. הוא הוביל את הליגה בנשיאות (303), יארדים בריצה (1540) וט"ד בריצה (16, בצוותא עם אהרון ג'ונס) והכריח את טנסי להצמיד לו את תג הפרנצ'ייז. אם יצליח לשחזר את עונת 2019, טנסי כבר תיאלץ לתת לו חוזה בסדר גודל אליוט ומקאפרי – ואם לא היא, קבוצה אחרת תעשה זאת.

מקום 2: ניק צ'אב, קליבלנד
בדראפט 2018, צ'אב נבחר ארבעה מקומות בלבד אחרי חברו לבקפילד של הג'ורג'יה בולדוגס, סוני מישל. כשנתיים לאחר מכן, צ'אב הוכיח מעל כל ספק את הטעות שנפלה באותו דראפט. הוא השתלט על תפקיד הפותח מיד לאחר פיטורי יו ג'קסון, ולא הסתכל לאחור מאז, תוך שהוא מזיז מדרכו כל מגן שמנסה לעצור אותו. קשה למצוא, אם בכלל, רץ שיודע לייצר יארדים טוב יותר מניק צ'אב, אחד השחקנים המסוכנים בליגה עם הכדור בידיו. רק החוסר שלו ביכולת תפיסה מונע ממנו להיות הרץ הטוב בליגה, או לפחות להתחרות על התואר.

מקום 1: כריסטיאן מקאפרי, קרוליינה
עם קווטרבק שהתקשה לייצר התקפה שוטפת שרצה בהתאם לתוכנית, כריסטיאן מקאפרי מצא את עצמו נאלץ לקדם את ההתקפה לעיתים קרובות, אפילו קרובות מדי – בין אם כתוצאה מאילוץ לרוץ יותר או ממנה גדושה של מסירות קצרות. למזלה של קרוליינה, הוא עשה את זה בגבורה, ועל הדרך ביסס עצמו כרץ הטוב ביותר בליגה עמוסת כישרון בעמדה. הפנתרים לא הצליחו לתרגם את הכישרון של מקאפרי ושל חבריו להתקפה לניצחונות, אבל עם קווטרבק טוב יותר מאחורי הסנטר, מקאפרי יוכל לא רק לסחוב את ההתקפה של קרוליינה לכל תפוקה שהיא, אלא להיות חלק מארסנל מגוון העומד לרשותו של טדי ברידג'ווטר ומאפשר לו להוביל מועמדת לסוס השחור של ה-NFC.

תודה לכם על הקריאה! הדירוג הבא יעסוק בטייט אנדים.
פירוט הדירוגים המלא: